שמעון נ' רגבי מודיעין תשתיות בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שלפניי, אי פרעון שני שיקים עשויים על ידי נתבעת 1, אשר נמסרו לתובע על ידי נתבע 2 שהוא גם מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת 1.

עילת התביעה נגד נתבעת 1 הינה עילה שטרית ואילו עילת התביעה נגד נתבע 2 עולה הן מתוך התחייבותו החוזית לשלם לתובע את סכום השיקים והן משום שמשך את השיקים כאשר הוא יודע שמדובר בשיקים המשוכים מחשבון סגור, כשהוא יודע שהם לא יפרעו, כך שהעילה נגדו מבוססת הן על דיני השטרות, הן על דיני הרמת מסך והן על דיני התרמית.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאירוע שבגינו נוצרה ההתקשרות בין השניים.

התובע היה עובדו של מי שהיה מעסיקו של הנתבע 2 במועד מסירת השיקים. התובע הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד המעסיק וזכה בתביעתו לאחר שהמעסיק לא התגונן. לאחר מתן פסק הדין באו הצדדים בדברים, כאשר הנתבע מייצג את אינטרס המעסיק וזאת על מנת להגיע להסכמות בדבר סילוק חובו של התובעת.

בין המעסיק ובין התובע נחתם הסכם פשרה המעמיד את סכום חובו של המעסיק לתובע על הסך של 55,000 ₪, כאשר על פי ההסכם, עם ביצוע התשלומים על פי ההסכם, לא נותרו חובות כלפי התובע.

מכאן חלוקים הצדדים באשר לעובדות.

התובע טוען, כי במסגרת המשא ומתן בינו ובין הנתבע עמד על כך שסכום הפשרה יעמוד על הסך של 80,000 ₪, אלא שהמעסיק סירב לשלם סכום זה. לכן הודיע הנתבע, כי הוא מוכן לשלם סכום זה מכיסו, שכן היה לו אינטרס שהתובע יחזור לעבוד אצל המעסיק בבית עסק חדש אותו פתח המעסיק. לכן מסר לו הנתבע את שני השיקים נשוא התובענה. היות והתובע לא הכיר את הנתבע הכרות קודמת סבר כי השיקים של החברה שבבעלות הנתבע הינם שיקים טובים, אלא ששיקים אלו לא נפרעו.

הנתבע טוען לעומת זאת, כי סוכם שהמעסיק ישלם סך של 55,000 ₪, כפי שהדבר מופיע בהסכם הפשרה, כאשר שיעורו של הסכום נובע מהסכמת המעסיק לוותר על תביעותיו כנגד התובע. כאלא, כשבא הנתבע למסור לתובע שיקים על חשבון חוב המעסיק, ראה התובע, כי מדובר בפריסה של שיקים ולא היה מוכן לכך ואף חשש כי המעסיק, הגם שאין חולק, כי הוא בעל יכולת לשלם את החוב, ינסה לדחות את התשלום בדרכים שונות. לכן, הסכים הנתבע, שהיה בטוח כי המעסיק יעמוד בתשלום לערוב לתשלום, אלא שהתובע עמד על כך שהערבון יהיה בדרך של מסירת שיקים. לנתבע שאינו עושה שימוש בשיקים נותרו פנקסי שיקים ישנים של חברה שאינה פעילה ולכן הסכים למסור שיקים אלה לתובע, כשהוא מבהיר לתובע, כי מדובר בשיקים של חברה סגורה. היות והמעסיק פרע את חובו, הרי שפקעה ערבותו של הנתבע והתובע אינו זכאי להיפרע על פי השיקים.

לאחר שבעלי הדין העידו, הצדדים הסמיכוני ליתן בתובענה זו פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים ולאחר שהערכתי את סיכוייהם וסיכוניהם של הצדדים, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 10,000 ₪.

סכום זה ישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל והוא ישולם בתוך 30 יום מהיום.

בקביעתי את הסכום האמור לקחתי בחשבון בין היתר את שאלת נטלי ההוכחה, כאשר מחד התובע אוחז בשיקים המהווים ראיה לטענותיו ואילו מאידך התובע מאשר כי למעשה השיקים ניתנו על ידי הנתבע ללא כל תמורה וגם אותה עבודה שהמעסיק היה מעוניין שהתובע יעבוד בה, לא הוצעה לו הלכה למעשה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום שלא לעשות צו בדבר הוצאות.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: